בין אתגרים לתקווה: לאן מועדות פניה של החברה והרשויות הבדואיות?

בנגב מתנהל אחד התהליכים החברתיים והאורבניים המורכבים והעדינים ביותר בישראל. החברה הבדואית, על כלל רבדיה, ניצבת בעשור האחרון בפני שינויים מואצים: תוכניות חומש לאומיות, אתגרים של תעסוקה וחינוך, ולצידם חזון חדש של השתלבות כלכלית וחברתית במדינה. הובלת השינוי אינה מתבצעת בידי אדם יחיד, אלא היא תוצאה של עבודת צוות רב תחומית ושיתופי פעולה בין-מגזריים, ובראשה ליאור כלפה, מנהל האגף הבכיר לפיתוח כלכלי חברתי בחברה הבדואית בנגב, שמשרטט במקביל את האתגרים ואת השינויים שמתרחשים כבר בשטח.

"יש שני גופי ממשלה שעוסקים בחברה הבדואית: הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב-יחידת סמך האמונה על משימת ההסדרה ופיתוח הישובים, והשני הוא האגף שלנו, אגף בכיר לפיתוח כלכלי חברתי בחברה הבדואית בנגב, שאמון על יישום תוכניות החומש והחלטות הממשלה לפיתוח כלכלי חברתי", מסביר כלפה. "האתגרים אינם פשוטים: מתביעות בעלות על קרקעות שמונעות פיתוח יישובים ועד לסוגיית הביטחון האישי". מדינת ישראל זיהתה את האתגרים האלו ונוספים לפני שנים ופועלת בכדי לייצר את הפתרונות תחת שתי זרועות עיקריות.

עד כמה השפיעו אירועי ה-7 באוקטובר על החברה הבדואית?

"הייתה פגיעה קשה גם בחברה הבדואית. היו הרוגים, פצועים, חטופים. אך לצד כל אלו נחשפנו למעשי גבורה מעוררי השראה ושותפות גורל. חשוב גם לציין שהרשויות המקומיות תפקדו בצורה מדהימה. הן הוכיחו חוסן, גמישות, והיו שם עבור הקהילות שלהן ברגעי משבר".

חזון לעשור הקרוב: רהט כמטרופולין משני בנגב

כלפה מצביע על מטרה אסטרטגית ברורה: הפיכת רהט למטרופולין משמעותי, לצד באר שבע. לדבריו, מדובר בצעד שיכול לשנות את המציאות הכלכלית והחברתית באזור כולו: "רהט היא העיר הערבית הגדולה בישראל והעיר השנייה בגודלה בנגב, עם קצב גידול משמעותי. כבר כיום קיים ברהט היכל תרבות פעיל, קאנטרי, מרכז מורשת לחברה הבדואית ועוד. בהתאם להנחיית השר שיקלי, אנחנו פועלים לקידום צעדים שיאפשרו להאיץ פיתוח כלכלי-חברתי ועצמאות תפקודית לעיר רהט, כעיר הערבית הגדולה בישראל באמצעות יצירת מנגנונים משילותיים, סטטוטוריים וכלכליים שיחזקו את התפקוד והעצמאות של העיר, לצד עיגון מעמדה האזורי, כך שתהווה מרכז מטרופוליני משני בנגב, לצד באר שבע".

אילו תחומים נוספים צריכים לקבל ביטוי בתוכנית החומש הקרובה?

"מעבר לחינוך ולתעסוקה, חייבים להשקיע בחיזוק המחלקות השונות ברשויות. זה כולל מחלקות חינוך, רווחה, שפ"ע, הנדסה ורישוי. כיום חלק מהמחלקות ברשויות המקומיות מאוישות בחסר לעומת רשויות מקבילות ביחס לגודל האוכלוסייה. בלי התאמה של מצבת כוח האדם ויכולת ביצוע, קידום התהליכים מוגבל".

אתגרי התכנון

אחד האתגרים המורכבים ביותר הוא המחסור בנתונים. כלפה מתאר פרדוקס בין הרצון של המדינה בנתונים מדויקים לצורכי תכנון, במתן שרותי חינוך, רווחה, בריאות, תרבות ועוד, לבין המציאות שבה חלק מהאוכלסייה הבדואית מתגוררת מחוץ לקווים כחולים – בהעדר רישום מסודר. "יש כאן סתירה מהותית. מצד אחד נדרש תכנון על בסיס נתונים, ומצד שני כ-90 אלף תושבים שמגוריהם לא מוסדרים ושעליהם אין נתונים מסודרים שניתן להציג ולתכנן על בסיסם כך שיינתן מענה משמעותי לצמצום פערים ופיתוח מענים חברתיים. הפתרון הוא ביצוע מחקרים נקודתיים ושיתוף ציבור, וכך לשלב את התושבים עצמם בתהליך ולהגביר את האמון בתהליכים אלו ובמוסדות המדינה. שום תוכנית לא תצליח בלי שיתוף הציבור ושיח עם השטח".

איך מתמודדים עם המתח בין הצגת האתגרים לבין הרצון להבליט הצלחות?

"זו באמת דילמה. מצד אחד אי אפשר להסתיר את המציאות: אלימות, שיעורי  נשירה גבוהים במערכת החינוך, פערים גדולים. מצד שני, יש גם הצלחות וחדשנות בתוך החברה הבדואית שחשוב להראות כמו פיתוח מצוינות ושילוב בתחומי ה-STEM והשכלה גבוהה, גידול בבינוי מוסדות ציבור, פיתוח תיירות ותרבות מקומית. האיזון נמצא בהצגת הסיפור הכולל – גם את הקשיים והאתגרים, וגם את ההזדמנויות".

חינוך כהזדמנות לשינוי חברתי

כלפה מדגיש את סוגיית החינוך כמרכזית בכל שינוי חברתי. לדבריו, לצד מורים מצוינים ומסורים, קיים אתגר שורשי של פערי שפה ופערים תרבותיים: "השפה היא אתגר משמעותי. אנחנו מאמינים כי שילוב של מורים יהודיים במערכת יסייע רבות בכדי לגשר על פערי השפה ולחבר בין תרבויות. כיום רק 1% מהמורים בחברה הבדואית הם יהודים. מהלך שכזה לא יבוא על חשבון המורים הקיימים, אלא כהשלמה שתביא ערך מוסף להשתלבות מיטבית בחברה הישראלית".

הביטחון האישי – הבסיס לכל תהליך פיתוח

הביטחון האישי, חוזר כלפה ומדגיש, הוא הבסיס שעליו ניתן לבנות הכל: "אפשר לדבר על תשתיות, חינוך ותעסוקה – אבל בלי ביטחון אישי, שום דבר לא יקרה. מחקרים רבים שנערכו הוכיחו עד כמה מדובר בסוגיה קריטית, גם לחיזוק תחושת הזהות והשייכות לחברה הישראלית. נדרש לחזק את תחושת הביטחון כדי שכל תושב ירגיש שהוא בטוח".

לסיום, איך אתה רואה את מצבה של החברה הבדואית בעוד עשור מהיום?

"בעוד עשר שנים אני מאמין שנראה קפיצת מדרגה נוספת ביכולות הביצוע של הרשויות המקומיות, חברה אזרחית מקומית איתנה, ניפוץ תקרות זכוכית נוספות בכל הקשור להשתלבות בהשכלה גבוהה ותעסוקה איכותית, ובכלל סל שירותים שמותאם טוב יותר לייחודיות והצרכים של החברה הבדואית. צריך חשיבה עדכנית, פתרונות חדשניים, להקפיד על תכנון ועשייה שנעשה בשיח עם הקהילה, ובעיקר להסתכל קדימה ולא להיתקע באתגרים של העבר".