הפער בין רמת ידיעת השפה העברית לבין הרמה הנדרשת להשתלבות טובה באקדמיה ובתעסוקה בקרב צעירים בני החברה הבדואית בנגב

שמות החוקרים: פרופ' ארנון אדלשטיין, יניר שמעון, גלי מיכל חנן, יעל גורן

הגוף המזמין: אגף בכיר לפיתוח כלכלי חברתי בחברה הבדואית בנגב – משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות

מילות מפתח: חינוך, חברה בדואית

תקציר המחקר

רקע

לשפה הערבית בישראל יש מעמד מיוחד, אך ההתנהלות ביומיום, בתעסוקה ובלימודים נעשית בשפה העברית. עבור המיעוט הערבי בישראל, ובכללו החברה הבדואית, העברית הינה שפה שנייה, ולצורך השתלבות מיטבית בחברה הישראלית ישנה חשיבות מכרעת ללמידתם את השפה העברית ולשליטה בה. בפני מערכת החינוך ניצב אתגר לקידום החברה הבדואית מבחינה תעסוקתית-כלכלית-חברתית ולצמצום הפערים. אחת הדרכים להשגת מטרה זו כרוכה בשיפור השליטה בשפה העברית של התלמידים הבדואים, כך שרמת העברית של בוגרי מערכת החינוך תהיה מספקת לכניסה למוסדות להשכלה גבוהה ולשילוב בתעסוקה איכותית. עם זאת, ועל אף השקעת משאבים תקציביים לשיפור רמת העברית של התלמידים הבדואים, לאורך השנים הישגיהם נותרים נמוכים.

מטרת המחקר

מחקר זה מבקש לבחון מהם החסמים של לימוד השפה העברית בחברה הבדואית ולהציע באילו מענים נדרשת מערכת החינוך להתמקד על מנת לצמצם את הפער בין רמת השפה העברית בקרב התלמידים הבדואים לבין הרמה הנדרשת להשתלבות באקדמיה ובתעסוקה.

מתודולוגיה

המחקר נעשה בגישה איכותנית באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים לבחינה של השקפותיהם של הורים, מורים ומנהלי בתי ספר, סטודנטים, מנהלי תוכניות תוספתיות, אנשי מטה ממשרד החינוך ומהרשויות המקומיות הבדואיות. בנוסף נערכה קבוצת מיקוד של תלמידים בדואים.

ממצאים עיקריים

• התלמידים הבדואים נחשפים לשפה העברית בעיקר בשיעורי עברית בבית הספר וכמעט ולא קיימת חשיפה לשפה מחוץ לבית הספר.
• רמת ההוראה בעברית נמוכה, פעמים רבות המורים עצמם אינם שולטים דיים בעברית והשיעור נעשה בפועל בערבית.
• חסר חיבור של השפה העברית לתחומים אקטואליים מהיום יום של התלמידים.
• מסלולי ההכשרה למורים אינם מכינים אותם באופן מספק ללימוד עברית. חסר ליווי משמעותי יותר למורים לעברית.
• לרוב, הורים בדואים רואים חשיבות רבה ברכישת השפה העברית, בעיקר הורים משכילים.
• בני משפחה או מכרים השולטים בשפה העברית תורמים להעלאת המודעות לחשיבות רכישת השפה בקרב התלמידים הבדואים.
• קיים מחסור בתשתיות בחלק מהיישובים שמשפיע על אפשרויות הלמידה, אך עלה כי נושא זה אינו מהווה חסם מרכזי.
• לעתים בשל אידיאולוגיה יש התנגדות ללמידת השפה העברית.
• פער ברכישת השפה מתחיל בגיל הרך, חסר יסוד שפתי מספק.
• יש הערכה כלפי תכנית הלימודים החדשה המדגישה דיבור בעברית.

המלצות מרכזיות

• יש צורך העלאת רמת ההוראה בערבית: קיום ראיונות לפני קבלה לבית הספר, הגדרת תקופת ניסיון תוך ליווי צמוד, דרישה להשתלמויות רלוונטיות והגברת הפיקוח על הנעשה בשיעורים בדגש על קיום השיעור בשפה העברית.
• גיוס מורים לעברית דוברי עברית שפת אם על ידי תמריצים ועל ידי הרחבת תוכניות תוספתיות למסגרת שיעורי העברית באופן קבוע או כשלב מעבר עד לביסוס לימודי העברית בבית הספר.
• מוסדות להכשרת מורים: עידוד מוסדות לפתוח מסלולים ייעודיים להוראת עברית כשפה שנייה.
• חשיפת תלמידים לשפה העברית מהגיל הרך.
• מתן דגש על תוכנית הלימודים החדשה ופיתוח תכנים חדשניים הפונים לעולמם של התלמידים.
• חיזוק השפה הערבית מהגיל הרך, שתהווה בסיס אוריינות שפתית ותשתית ללימוד שפה נוספת.
• הגברת החשיפה לעברית: למשל על ידי קיום מפגשים חברתיים מתמשכים בין יהודים לבדואים במסגרת בית הספר ומחוצה לה.
• הגברת מודעות הורית לחשיבות השפה העברית: מפגשי הורים והילדים עם דמויות לחיקוי מהחברה הבדואית.
• פיקוח ושיתופי פעולה: יצירת מנגנוני פיקוח משמעותיים מצד משרד החינוך על מנהלי בתי ספר ומורים לעברית. פיקוח של מנהלים על מורים לעברית, ובפרט על מורים חדשים, תוך בחינה של עמידה ביעדים.
• חיוב מורים לעברית לעבור את מבחני הבקיאות באופן תקופתי כקריטריון לקבלה להוראה עברית.
• מינוי רפרנט במשרד החינוך שיקשר בין המפמ"ר לבין המטה והמחוז.
• המלצות נוספות: עיסוק במסגרת בית הספר בנושא זהותו של בן העדה הבדואית בישראל, תוך התייחסות לזיקה לשתי השפות.
• מומלץ לבצע מחקר אורך שיבחן לאורך זמן את השינויים בנושא זה.