שמות החוקרים: פרופ' איל יניב, איילת ספיר, יואב סוקה, יניר שמעון
הגוף המזמין: אגף בכיר לפיתוח כלכלי חברתי בחברה הבדואית בנגב – משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות
מילות מפתח: חברה בדואית, נוער וצעירים
תקציר המחקר
רקע
תקופת החיים של גילי 18-24 מאופיינת במעבר קריטי מילדות לבגרות. בתקופה זו צעירים מתמודדים עם חיפוש זהות, מעבר למגורים עצמאיים, תחילת לימודים, כניסה לשוק העבודה והקמת משפחה. נתוני האיחוד האירופי מצביעים על כך ש-24.5% מהצעירים בגילים אלו נמצאים בסכנת עוני והדרה חברתית. המצב קשה במיוחד בקרב צעירים ממשפחות בעלות השכלה נמוכה והיוצאים לעולם העבודה עם חסמים משמעותיים. קיים קשר חזק בין רמת השכלה לאפשרויות תעסוקה ולהכנסות עתידיות. בני משפחות מוחלשות נמצאים בסיכון גבוה יותר להיות ללא השכלה או תעסוקה. גישה לחינוך על-יסודי חינמי מהווה מנוף מרכזי לשיפור מצבם.
הצעירים והצעירות בחברה הבדואית בישראל, השייכים לאחת האוכלוסיות המוחלשות במדינה, ניצבים בפני מעבר מורכב אל עולם הבגרות, המתאפיין בשאיפה לעצמאות ובחיפוש עצמי. הם מתמודדים עם אתגרים ייחודיים שמקורם במבנה התרבותי, החברתי והכלכלי של החברה הבדואית, כולל נטייה להקמת משפחה בגיל צעיר, חסמים בהשלמת השכלה גבוהה, סיכון לעוני ולהדרה חברתית ופער דיגיטלי. מאפיינים אלה משפיעים על יכולתם להשתלב בשוק העבודה, לשפר את מעמדם, ולהימנע מהידרדרות למצבי סיכון, ומדגישים את הצורך בתוכניות העצמה מותאמות ובמדיניות ממשלתית ממוקדת לטובת שילוב מיטבי בחברה הישראלית.
המדינה והחברה האזרחית מפעילות תוכניות חינוכיות ותעסוקתיות לצמצום פערים בקרב צעירים בדואים, במטרה לקדם השכלה, תעסוקה, שלומות והשתלבות מיטבית בחברה. מחקר זה עורך בדיקה מעמיקה של הצעירים בחברה הבדואית, מסווג אותם לאשכולות המתאימים לצירים שנבחנים ובוחן את התאמת התוכניות לאשכולות אלה ומצביע על אשכולות עבורם חסרים פתרונות מותאמים ומהצד השני על אשכולות אשר יכולים לסייע במינוף הפוטנציאל והעצמת הצעירים.
מטרת המחקר
מחקר זה מבקש לבחון את מצבם של צעירים וצעירות בגילאי 18-24 בחברה הבדואית בישראל, תוך התמקדות בשלושה צירים מרכזיים: השכלה, תעסוקה ופשיעה, ובוחן את האקוסיסטם של תוכניות ההעצמה הקיימות ואת התאמתן לצרכי האוכלוסייה.
מתודולוגיה
המחקר מבוסס על שילוב של נתונים כמותיים )שהתקבלו באמצעות חוק חופש המידע( ואיכותניים באמצעות ביצוע ראיונות עומק עם בעלי עניין מתחומי הממשל, האקדמיה, המגזר השלישי והצעירים עצמם.
ממצאים עיקריים
האוכלוסייה הצעירה בחברה הבדואית בישראל היא הטרוגנית ורב־גונית, ומאופיינת במגוון תרבותי, חברתי וכלכלי הנשען על המסורת הבדואית, המבנה השבטי והערכים הקהילתיים. מאפיינים אלו משפיעים באופן משמעותי על נכונות הצעירים לפנות להשכלה ותעסוקה מודרניות ועל יכולתם לעבור ממקצועות מסורתיים למקצועות עתירי ידע.
מאפיינים דמוגרפיים וחברתיים
רבים מהצעירים הבדואים הם דור ראשון להשכלה אקדמית ולעיתים אף להשכלה תיכונית מלאה. בחירה זו מציבה אותם כחלוצים החורגים מנורמות מסורתיות, ומתמודדים עם קשיים כלכליים, היעדר תמיכה משפחתית וקהילתית, ומחסור בתשתיות ובמנגנוני תמיכה מוסדיים.
השפעת הגורם המגדרי
הבדלים מגדריים ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב מסלולי החיים של צעירים בדואים, ומשפיעים על השכלה, תעסוקה והתמודדות עם תופעות שליליות כגון פשיעה ואלימות. פערים אלו משקפים מבנים תרבותיים ודפוסי התנהגות מושרשים המשפיעים על הזדמנויות הבחירה של נשים וגברים.
מאפיינים ייחודיים של נשים צעירות – הצעירות מהוות רוב המשתתפות בתוכניות השכלה ופיתוח מקצועי, מפגינות נטייה גבוהה ללימודים אקדמיים ובעלות הישגים לימודיים גבוהים יחסית כבר בתיכון. לצד פוטנציאל אקדמי גבוה, הן מתמודדות עם מגבלות תרבותיות וחברתיות, ובראשן הגבלות ניידות, חשיפה מוגבלת לחברה הכללית ושליטה נמוכה יותר בעברית. למרות זאת, ניכרת בקרבן מוטיבציה גבוהה להשכלה, הנתפסת ככלי לעצמאות כלכלית ולשיפור איכות החיים.
מאפיינים ייחודיים של גברים צעירים – גברים צעירים נהנים משליטה גבוהה יותר בעברית, מניידות גיאוגרפית וחברתית רחבה ומיתרון יחסי בהתנהלות במרחב הציבורי ובמסגרות מעורבות. עם זאת, הם מתמודדים עם אתגרים חברתיים־כלכליים ייחודיים שונים מאלו של הנשים.
השפעה על הזדמנויות הנשים – גברים צעירים ממלאים לעיתים תפקיד של חסם מבני לקידום נשים, שכן נשים נדרשות לאישור גברי ללימודים או תעסוקה. כיום, לצד סמכות האב, גם לאחים יש השפעה משמעותית, ולעיתים היא מגבילה ומעכבת. נוסף על כך, קיימת נטייה לעידוד נישואין מוקדמים, הפוגעת ביכולת הנשים לרכוש השכלה ולהשתלב בשוק העבודה בטווח הארוך.
השכלה
בשנת 2023 כ־65% מקרב תלמידים בדואים אשר סיימו כיתה י"ב היו זכאים לבגרות – שיעור נמוך משמעותית בהשוואה לחברה היהודית. שיעור הנבחנים ב־5 יחידות עברית עמד על כ־32% בלבד, ומראיונות איכותניים עולה כי גם בקרב הזכאים לבגרות קיימת שליטה מוגבלת בעברית, המהווה חסם מרכזי להמשך לימודים ולהשתלבות תעסוקתית.
בנוסף, קיימים פערים ניכרים באיכות ההישגים: רבים מהזכאים אינם עומדים בדרישות הקבלה לאוניברסיטאות. כתוצאה מכך, צעירים רבים פונים למכללות, ללימודים מחוץ לישראל או מוותרים על השכלה גבוהה. כמו כן, גם לאחר קבלה לאקדמיה מתמודדים עם פערים לימודיים ושפתיים המובילים לשיעורי נשירה גבוהים.
הישגי מערכת החינוך משתנים באופן חד בין יישובים: בערים בדואיות מוכרות נרשמים שיעורי קבלה גבוהים יותר להשכלה גבוהה, לעומת יישובים בלתי־מוסדרים בהם קיימים חסמים משמעותיים של תשתיות, חשיפה לשפה העברית ושירותים משלימים, המעמיקים את אי־השוויון.
בהשכלה הגבוהה נרשמה עלייה של כ־30% במספר הסטודנטים הבדואים בין השנים 2019-2023, אך הפערים המערכתיים נותרו משמעותיים. מרבית הסטודנטים לומדים חינוך וההוראה, בעוד שתחומי STEM זוכים לייצוג נמוך מאוד, דבר המגביל את פוטנציאל ההשתלבות בתעסוקה איכותית.
הייצוג הגבוה במכללות לעומת אוניברסיטאות מדגיש את הצורך במסלולי הכנה, ליווי ותמיכה מותאמים, שיאפשרו לסטודנטים בדואים להשתלב ולהתמיד גם במסגרות אקדמיות תובעניות.
בין השכלה לתעסוקה
בחירות מקצועיות ואתגרי תעסוקה – הנשים הצעירות פונות בעיקר להתמחויות בתחומי הטיפול והשירותים החברתיים, בעוד שהיעדר פנייה ל-STEM מהווה חסם לתעסוקה מגוונת. ריכוז זה יצר רוויה בתחום ההוראה ביישובים מסוימים, ובשילוב מגבלות ניידות גיאוגרפית רבות מהנשים אינן מצליחות לממש את השכלתן.
השתתפות בתוכניות פיתוח מקצועי – נשים מהוות את רוב המשתתפות בתוכניות ממשלתיות וציבוריות לשיפור המעמד התעסוקתי, הכוללות חיזוק עברית, מיומנויות רכות והכשרה מקצועית בתחומים כמו תיירות, יזמות ושירותים עצמאיים, במטרה לחזק את מעמדן הכלכלי ואת רמת החיים המשפחתית.
תפקיד כסוכנות שינוי חברתי – הנשים הצעירות מתפקדות כסוכנות שינוי מרכזיות בקהילה, בכל רמות ההשכלה, ויוצרות מעגלי השפעה ולמידה המשפיעים על בני משפחותיהן וסביבתן החברתית.
מאפיינים ייחודיים של הצעירים – הגברים הצעירים נהנים משליטה גבוהה יותר בעברית וניידות חברתית וגיאוגרפית רחבה יותר, המעניקות להם יתרון יחסי בהתנהלות במסגרות ציבוריות ובשוק העבודה.
לחץ חברתי וכלכלי מוקדם – ציפיות לפרנסה מוקדמת ולנישואין בגיל צעיר מובילות רבים מהגברים לנטוש לימודים פורמליים ולהשתלב בעבודה מוקדם, כאשר הנשירה בפועל רחבה יותר מהנתונים הרשמיים והמוטיבציה להמשך לימודים נמוכה.
מעבר מהשכלה לתעסוקה ואתגריו – המיקוד בפרנסה מיידית פוגע בבניית בסיס לימודי איכותי ומצמצם אפשרויות להשכלה גבוהה. הפער בין הציפייה להשתלבות מיידית לעומת המציאות מוביל חלק מהצעירים לחוסר מעש או להסתכנות במעגלי פשיעה ואלימות.
תעסוקה
דו"ח מבקר המדינה (2023) מצביע על קשר מובהק בין היעדר השכלה על־תיכונית לבין מצבי חוסר מעש בקרב צעירים בדואים, בשיעור גבוה משמעותית בהשוואה לצעירים ערבים שאינם בדואים ולצעירים יהודים. מנגד, נתוני מכון אהרון מראים כי מעל 90% מבוגרי תארים מהמגזר הבדואי משתלבים בשוק העבודה ותשואת ההשכלה הגבוהה לשכר הינה גבוהה.
עם זאת, הערכת מצב התעסוקה במגזר הבדואי מוגבלת בשל מחסור בנתונים מפולחים, פערים בין מקורות ותעסוקה בלתי־רשמית שאינה מתועדת, המקשים על הסקת מסקנות חד־משמעיות לגבי היקף ההשתלבות של צעירים בדואים בשוק העבודה.
פשיעה
בין השנים 2020-2025 נפתחו מדי שנה כ־800-900 תיקים פליליים לצעירים בחברה הבדואית, ללא מגמת עלייה עקבית; העלייה ב־2021 והשינויים בשנים שלאחר מכן אינם מובהקים סטטיסטית, ורק בשנת 2025 נרשמה ירידה מובהקת, אך על בסיס נתונים חלקיים. מרבית התיקים עוסקים בעבירות רכוש, עבירות ביטחון ועבירות נגד הסדר הציבורי.
בהשוואה לחברה הכללית, מספר העבירות במגזר הבדואי גבוה בכ־88% בממוצע, בעיקר בעבירות סדר ציבורי וביטחון, בעוד שעבירות מרמה כמעט ואינן נרשמות. עם זאת, יש להביא בחשבון הטיות אפשריות בנתונים הנובעות מדפוסי דיווח, שיתוף פעולה עם הרשויות, ופתרון סכסוכים בתוך מנגנונים שבטיים, וכן מהבדלים ברישום ובסיווג עבירות בין מגזרים.
מדיניות ממשלתית ופיתוח תוכניות התערבות
הממשלה מפעילה מערך רחב של תוכניות התערבות לקידום השכלה ותעסוקה בקרב צעירים בדואים, באמצעות שיתופי פעולה בין משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וארגוני מגזר שלישי, במבנים ארגוניים מגוונים המחייבים תיאום ופיקוח. לצד יתרונות של גמישות והתאמה מקומית, זוהו חסמים מרכזיים ובהם מחסור בתשתיות פיזיות, כפילויות בתוכניות ללימוד עברית, והיעדר אחידות ומעקב שיטתי.
התוכניות כוללות פיתוח שפה עברית, מנהיגות והעצמה אישית, הכנה להשכלה אקדמית, הכשרה מקצועית והשמה, אך בתחום ההכנה לאקדמיה בולט חסר במעקב ארוך טווח ושאלות בדבר אפקטיביות התוכניות נוכח מנגנוני מיון מוקדמים העלולים "לחזק את החזקים". לצד המענים הפורמליים, זוהו יוזמות קהילתיות עצמאיות של צעירים, שלהן פוטנציאל משמעותי להעצמה ופיתוח קהילתי אם יקבלו תמיכה מוסדית מתאימה.
תובנות
ממצאי המחקר הובילו לאפיון אוכלוסיית הצעירים הבדואים לפי שלושה צירים: השכלה, תעסוקה ופשיעה ונערך סיווג לשמונה אשכולות: השכלה (במסלול לרכישת השכלה אקדמית/ לא רוכשים השכלה אקדמית), תעסוקה (מועסקים/ לא מועסקים), ומעורבות בפשיעה (ביצעו פשיעה/ לא ביצעו פשיעה). כל צעיר יכול להיות מסווג לאחד מתוך שמונת האשכולות האפשריים על בסיס צירופים אלו. מטרת החלוקה היא לייצר מבט רב-ממדי על מצבי חיים שונים של צעירים, תוך בחינת הקשרים בין השכלה, תעסוקה והתנהגות סיכונית, ובפרט עבירות פליליות.
חלוקה זאת תאפשר לבחון אילו אשכולות מקבלים מענה והאם יש אשכולות הזקוקים למענה ואינם מקבלים אותו. פירוט האשכולות מוצג בדוח המחקר המלא.
החלוקה לאשכולות מדגישה כי הבנת מצב הצעירים הבדואים מחייבת התייחסות לדינמיקה של מעבר בין מצבי השכלה, תעסוקה ופשיעה לאורך זמן, ולא רק לזיהוי חסמים נקודתיים. האשכולות אינם קבוצות סטטיות אלא מסלולים פתוחים, כאשר צעירים עשויים לנוע ביניהם בהתאם לנסיבות אישיות, כלכליות וחברתיות. מכאן עולה חשיבותם של מנגנוני ליווי ותמיכה רציפים, גם לאחר סיום הכשרות ולימודים, וכן הצורך בהרחבת מענים כבר בגילאי התיכון כהכנה לכניסה לחיים הבוגרים.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שהמנוף המרכזי לשינוי חברתי טמון בצעירים הלומדים והמועסקים, המהווים סוכני שינוי ומודלים לחיקוי בתוך החברה הבדואית. קבוצה זו כוללת הן בוגרי תוכניות והן צעירים שפעלו באופן עצמאי וחוזרים לתרום לקהילה. לצידם נמצאת "נבחרת העתודה" – צעירים המצויים בתהליך השכלה ושואפים לממש את כישוריהם לטובת החברה. גם בקרב מועסקים ללא השכלה פורמלית קיימים סוכני שינוי, הנתמכים באמצעות תוכניות המשלבות תעסוקה עם המשך הכשרה וקידום מקצועי.
מנגד, המחקר מזהה אשכולות הדורשים מענה מוגבר: צעירים בעלי השכלה ללא תעסוקה, בעיקר בוגרי לימודים בתחומים רוויים או לימודים מחוץ לישראל שאינם מצליחים להשתלב בשוק העבודה; צעירים ללא השכלה וללא תעסוקה; וצעירים המצויים במעגלי פשיעה או על סף הידרדרות אליהם. בנוסף, זוהתה קבוצת סיכון של צעירים שהתקבלו לאקדמיה אך מתקשים במיוחד בשנה הראשונה, בהיעדר מסלולי ליווי מתמשכים לאחר הקבלה.
לבסוף, אחת המגבלות המרכזיות שעלו היא המחסור בנתונים אמינים, מפולחים וארוכי טווח על צעירי החברה הבדואית ועל משתתפי התוכניות. היעדר מערכות מעקב והערכה מבוססות מקשה על בחינת אפקטיביות ההתערבויות. לפיכך, נדרשים מחקרי המשך שיטתיים המשלבים מדדים כמותיים ואיכותניים, מעקב לאורך זמן וקבוצות ביקורת, לשם קבלת החלטות מושכלות בדבר התאמה, הרחבה או הפסקה של תוכניות בהתאם להשפעתן בפועל.