למרות גילו הצעיר סגן ראש העירייה הטרי של חיפה, יוסי שלום, מכיר את מועצת העיר מבפנים כבר למעלה מעשור בו הוא פועל ללא לאות עבור צעירי חיפה ועבור קהילת הלהט”ב. והוא משוכנע: המרכזים החדשניים שהוא מקדם והידוק הקשר עם התושבים עומדים לא רק להשאיר את הצעירים בחיפה, אלא גם למשוך בשנים הקרובות אוכלוסיות נוספות לעיר

בגיל 40 יוסי שלום, הוא אחד מסגני ראשי הערים (בשכר) הצעירים בישראל. כנראה שככה זה כשנכנסים לפוליטיקה מוקדם. בתחילת העשור הקודם הוא לקח חלק במחאה החברתית הגדולה, וכשנתיים לאחר מכן, היה לחבר המועצה הצעיר ביותר שנכנס למועצת העיר. מאז הוא לא מפסיק לייצג את צעירי חיפה, ואת קהילת הלהט”ב.

“בגיל 29 נבחרתי למועצת העיר, ובהחלט הבאתי איתי משהו שונה. גם כי הייתי הכי צעיר וגם הייתי ההומו המוצהר הראשון במועצה. אחד מהדברים הראשונים שקידמתי היה לספק לקהלים צעירים פתרונות, מתוך הבנה שצריך לתת לכל קהל יעד מקום שמיועד עבורו. הקמתי את ‘בורלא 17’ שזה מרכז תעסוקה לאקדמאים שמלווה אותם לכל תקופת ההשמה. גם הקמתי את ‘חורב 14’ שהיה המרכז הראשון בחיפה ובישראל להורים צעירים. המחשבה מאחוריו הייתה שזוגות צעירים מתחתנים, אבל אין ספר הוראות של איך לגדל ילדים וזה עבד במשך 5 שנים והיה כל כך מוצלח שהגיעו אלינו מערים אחרות בכדי לראות איך זה פועל. על בסיס המודל שלנו, אפילו הוקם מרכז דומה בעיר האחות שלנו בגרמניה. בקדנציה הקודמת הוא נסגר, אך כעת הוא נפתח מחדש, ועתידות להיפתח עוד שתי שלוחות דומות, אחת בקריית חיים ואחת בנווה שאנן”.

מה המרכזים הללו נותנים לציבור?

“הרצאות במגוון תחומים. בכלכלה, בגידול ילדים, באבחנות שונות. זה גם מקום מפגש לאימהות צעירות בחופשת לידה. אפילו קיימנו ערבים לאבות שיכולים לבוא ולקבל סיוע. כשאתה הורה צעיר, השיח הוא שונה מאוכלוסייה לאוכלוסייה, והמקום הזה משתדל לתת מענה לחתכים רבים”, מסביר שלום, לשאלתנו לגבי תקציב המרכז הוא מסביר כי העלות השנתית נאמדת בשני מיליון שקלים, וכי לדעתו הערך שמתקבל שווה את ההוצאה הכספית. “למעט המרכזים הללו, יש עוד פעילויות עבור צעירים בחתכים שונים. פתחנו את החממה הטכנולוגית בעיר התחתית בשביל לתת ליזמים בית, וחיברנו לפעילות קרנות שיתמכו באותם סטארטפיסטים. משהו ענק מתבשל שם היום”.

להחזיר את החברים להתגורר בעיר

כשאנו שואלים את שלום מדוע בחר להתמקד בסיוע לצעירים, יש לו תשובה מפתיעה. “בחרתי בזה כי כל החברים שלי עברו מחיפה. הבנתי שאם אני נשאר אני רוצה לדאוג שכמה שיותר צעירים יישארו גם. אז אתה יכול לקטר שעוזבים, או להיכנס מתחת לאלונקה ולשנות את המציאות. ובזה בחרתי”.

למה לדעתך העיר סובלת מהגירה שלילית כבר שנים רבות?

“הרוב עוזבים כי רוצים ללמוד במוסדות ההשכלה הגבוהה מחוץ לחיפה והיות שהתחב”צ כזה גרוע, אין אפשרות ללמוד היכן שרוצים כמו באוניברסיטת תל אביב או ברייכמן, ולהישאר לגור בחיפה”.

בחיפה יש גם מוסדות חינוך מפוארים כמו הטכניון ואוניברסיטת חיפה?

“לא בהכרח כל אחד רוצה ללמוד דווקא בהם. לבד מכך לא הייתה בעיר בנייה חדשה בשנים האחרונות שתמשוך זוגות צעירים. וכך יש זליגה תמידית מחוץ לעיר. החלטנו שבקדנציה הזו אנחנו נעשה הכל כדי לקדם את הבנייה וגם שניקח את החינוך לרמות הכי גבוהות. נמאס לשמוע כמה פוטנציאל יש לעיר. אנחנו עומדים לממש אותו”.

מי אמר שרק בני עשרים צעירים?

כשמדברים על אוכלוסיית “צעירים”, כך מסביר שלום, מנעד הגילאים רחב במיוחד. “היום צעירים זה מגיל 18 ועד גיל 45. זה חתך הגילאים, ומתוכו אנחנו מנסים לתת מענה לכל חתך וחתך. חיילים משוחררים זקוקים למענים מסוימים ומשפחות צעירות לאחרים ועוד ועוד. אלה אוכלוסיות שחשוב מאוד להושיט להן יד, הוא שב ומדגיש.

איך הכי טוב לדעתך לקיים קשר עם אוכלוסיית הצעירים, ובכלל עם תושבים?

“אני מאמין מאוד בשיתוף ציבור. בשביל לבצע את זה בצורה הטובה ביותר, אנחנו בונים אפליקציה חיפאית שתעלה לאוויר בחודשים הקרובים. היתרון יהיה שהתושבים יוכלו להיחשף לכל שירותי העירייה ממקום אחד. וגם לנו כעירייה נוכל להפעיל שיתוף ציבור מול התושבים, בין היתר, לפי שכונות, חתכי גילאים ותחומי עניין. זה הדרך הכי יעילה ונכונה כיום. יש לזה עלות של מיליונים, אבל כך אתה מחבר נכון עיר שלמה לפעילות עירונית, עם פעילויות של תאגידים וכל השירותים והכל בלחיצת כפתור. היתרון הוא שאתה מתקדם עם אפליקציה שמספקת לך עדכוני פוש בזמן אמת מה שאתר לא יכול לתת. למשל הטבות למשפחות צעירות, הצגות ומופעים. מועדי רישום ילדים למתנ”סים ועוד. הכל לפי תחומי העניין שתגדיר באפליקציה”.

לצד הפעילות של שלום למען צעירים בעיר, הוא גם מהווה את קולה של קהילת הלהט”ב במועצה.

“כשנכנסתי לתפקיד ב-2013, התקציב העירוני עבור הקהילה הגאה הסתכם ב-30 אלף שקל. לשמחתי ניתן לי מנדט לקדם את הפעילות, והקמתי את  בית הקהילות לגאווה וסובלנות בחיפה בשכונת הדר. בנוסף הכנסנו תוכניות למערכת החינוך בתחום, הגדלנו והעצמנו את תנועת הנוער איגי, העלינו את מצעד הגאווה מהשכונה התחתית, לרכס הכרמל, וביום הגאווה תלינו את דגל הגאווה על בניין העירייה שזו הצלחה מטורפת. יש לנו עוד הרבה עבודה, אבל אנחנו נמצאים במקום טוב”.

לסיום, כמעט מתבקש לשאול, בימים שבהם פוליטיקה היא לא בדיוק משאת נפשם של אזרחים וצעירים בפרט. כיצד לדעתך יש להכניס עוד כוחות שייקחו חלק במקומות שקובעים את העתיד שלנו?

“לצערי אנשים איבדו אמון במערכת הפוליטית מטעמים שאני יכול להבין אותם. אבל השינוי יכול להיעשות רק אם נכנסים מתחת לאלונקה. מהצד שלנו הנבחרים, חובה לנסות להבין שאנחנו אמנם נבחרנו, אך העיר שייכת לכולם. לכן חובה לשמוע את הציבור, ולשתף את הציבור כל הזמן בהחלטות ובתהליכים”.