תשכחו מריצה אחרי הטכנולוגיה הכי חדשנית או בינה מלאכותית. פרופסור אייל יניב, שהקים את 'מרכז בר אילן לערים חכמות' מסביר כי ערים מתקדמות הן אלה שמבצעות תהליכי עומק, מגדירות אסטרטגיה וצרכים ומוצאות פתרונות ייחודיים

מול תהליכי העיור המואצים בישראל, ובעולם בכלל, נדרשים פתרונות דחופים ולא פחות חשוב מכך – חכמים. פרופסור אייל יניב מאוניברסיטת בר אילן, שהבין כי האתגרים האורבניים הופכים למורכבים, הקים את 'מרכז בר אילן לערים חכמות', שמסייע לרשויות רבות בישראל לדייק את הפעילות שלהן כדי לספק את המענים האפקטיביים ביותר עבור התושבים.

"יש הרבה ערים שבהן הנהלת העירייה מעדיפה להימנע משיתוף התושבים בקבלת החלטות. לא פעם נשמעים נבחרי ציבור טוענים כי ׳נבחרנו לחמש שנים, עכשיו תנו לנו לעבוד׳. בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר ערים, שבהן מנסים להבין לעומק מה התושבים רוצים וחותרים לספק להם פתרונות" הוא אומר ומוסיף, "אני חושב שהאתגר הגדול של התחום זה להבין יותר טוב את הצרכים ופחות להתלהב מהטכנולוגיה. טכנולוגיה זה אמצעי ולא מטרה. בעבר חברות טכנולוגיה הציגו לראשי ערים פתרונות קסם. ספקי טכנולוגיה טענו באזני מקבלי ההחלטות כי אם יתקינו 2,000 חיישנים או 500 מצלמות, העיר תהפוך לחכמה. עם התפתחות התחום, ערים מבינות שזו אינה הדרך. צריך להבין צרכים, לתעדף נכון ואז למצוא את הפתרון המתאים. לכל עיר צרכים שונים וממילא גם פתרונות שונים".

כשיזמות, חדשנות ואהבה לערים מתחברים

עבור יניב האקדמיה היא 'קריירה שנייה'. "לפני שהגעתי לאקדמיה הייתי יזם ומנהל של חברות סטארטאפ. בין היתר הקמתי את IOL שכיום מוכרת יותר בשם וואלה. בנוסף הייתי שותף בהקמת חברת נון סטופ, שפיתחה אינטרנט על גבי כבלים. תמיד עסקתי באסטרטגיה, ביזמות ובחדשנות וכשעברתי לאוניברסיטה שילבתי בין הדברים הללו יחד עם התעניינותי בעירוניות ובחדשנות אורבנית. כך נולד 'מרכז בר אילן לערים חכמות'. ערים רבות מבינות שהתפקיד המרכזי של העירייה הוא לשפר את איכות החיים של התושבים, בתחומים השונים עליהם הן מופקדות. לא תמיד ברור כיצד לתעדף את הצרכים ולעתים במקום לחשוב על האזרח בעירייה תופסים את תחום הערים החכמות כהזדמנות להוזיל עלויות או להתייעל.  העיר החכמה, כפי שאנחנו תופסים אותה, היא העיר שמשתמשת בחדשנות, בעיקר טכנולוגית, על מנת לשפר את איכות החיים של התושבים".

מי משתתפים בפעילות של המרכז?

"המרכז הוא נקודת מפגש של 3 קבוצות של בעלי עניין בתחום הערים החכמות. הקבוצה הראשונה כוללת למעלה מארבעים עמיתי מחקר, המגיעים מתחומים שונים ומביטים על עירוניות מזוויות שונות ומגוונות. בין החוקרים ניתן למצוא מומחים בתחומי גיאוגרפיה, פסיכולוגיה, הנדסה, כימיה, פיזיקה, ניהול, משפטים ועוד. כל אחד רואה את הנושא של החדשנות מזווית אחרת.

הקבוצה השנייה שלוקחת חלק בפעילות אלה נציגי ערים שחברות במרכז. נכון להיום 33 ערים ישראליות חברות במרכז ועוד 8 ערים מהעולם. הקבוצה השלישית כוללת חברות טכנולוגיה שמספקות פתרונות לנושא של עיר חכמה, ומשתמשות בקמפוס כמעבדה חיה לבחינת היישומים והדגמתם".

מה התמריץ של ערים להיות חלק מהמרכז?

"הערים נחשפות לידע שהולך ומתפתח בתחום. החדשנות מתפתחת על ידי שילוב של 3 הקבוצות הללו, המהוות מה שנקרא פעמים רבות ׳הטריפל הליקס של החדשנות׳. הרציונל שעומד מאחורי הפעילות המשותפת הוא, שלכל אחד מהמרכיבים יש ידע ונסיון ייחודיים ורק שילוב פעילות יניב את החדשנות ברמה המיטבית".

האם אתה יכול לתת דוגמה לפרויקט כזה?

"אנו מעורבים בפרויקט שממומן על ידי תקציבים אירופאים ביחד עם עיריית רמת גן, שבמסגרתו אנו משקמים נחל עירוני, נחל כופר. הנחל, שנובע באיזור רמת עמידר מזין את האגם המלאכותי, שנמצא בפארק הלאומי ומסתיים בפארק אריאל שרון. זה נחל עירוני שטיפול לא מתאים במשך שנים רבות  גרם לבעיות תברואה ואחרות. בפרויקט הזה אנחנו הופכים אותו לחלק מהנוף האורבני, מטפלים בבעיות של יתושים וזיהומים ומשלבים פעילות חינוכית בנושא מים וסביבה. הפרויקט כולל תוכניות לימודים ומרכזי חדשנות.

יש לנו כמה פרויקטים עם רשויות בדואיות בדרום, בשיתוף חברת מוניפלוס. אנחנו מבצעים סדרה של מחקרים יישומיים, שמטרתם לבדוק את האפקטיביות של תוכניות, שייושמו וגם מציעים פתרונות. חלק מהפרויקטים נוגעים ישירות לעבודת הרשויות ואחרים לפיתוח והעצמה של קבוצות אחרות ברשות".

 מה משותף לסינגפור, לונדון וסידני?

"אנו מגדירים 'עיר חכמה', כעיר העושה שימוש בחדשנות כדי לשפר את איכות חיי התושבים. השיפור יכול לבוא לידי ביטוי במגוון תחומים, כגון תחבורה, בטחון אישי, חניה, איכות אוויר ועוד. למעשה לא קיים מודל אחד של עיר חכמה. שמדובר בתהליך ולכן אני מעדיף המינוח ׳עיר חכמה יותר׳. גם אם חל שיפור ברמת החיים כתוצאה מיישום חדשנות, לא ניתן לשקוט על השמרים.  תמיד יהיו עוד צרכים ועוד טכנולוגיות ופתרונות.

השוני בין הערים מכתיב יישום גישות שונות. לערים שונות יש בעיות שונות. לדוגמא, בעיר שאין בה בעיות חניה אין טעם להטמיע פתרונות בתחום, לעומת ערים אחרות שבהן בעיית החניה הינה מרכזית ומשפיעה באופן משמעותי על איכות חיי התושבים והמבקרים. דוגמא נוספת היא פינוי האשפה וניהולה. קיימים מודלים שונים וצרכים המשתנים מעיר לעיר, ולכן הפתרונות יהיו ייחודיים לכל עיר. האתגר הופך ליותר גדול עם מהפכת ה-AI (בינה מלאכותית). שוב אנחנו נתקלים בהצבה של הטכנולוגיה לפני הצרכים והתייחסות לטכנולוגיה כאל מטרה. ההתרגשות מהאפשרויות החדשות שמציעה הבינה המלאכותית רבה.  אבל צריך לזכור שהצרכים באים לפני הפתרונות. לא כל מה שאפשר לעשות באמת צריך.  ראינו מספר פרויקטי בינה מלאכותית, שהובלו על ידי מומחי נתונים, והציגו ביצועים מרשימים. הבעיה בחלק מהפרויקטים הללו היתה שהתובנות שסיפקו לא היו נחוצות. הדרך הנכונה היא להבין מה צריך ואז לשאול האם את אותם צרכים ניתן לפתור בעזרת  AI.. כדי לעבוד נכון עם הבינה המלאכותית נדרש יותר מידע טכנולוגי. בנושא הזה מרכז בר אילן לערים חכמות מציע לרשויות המקומיות לעבור תהליך של מוכנות לAI.  . "אנחנו מציעים סדרה של השתלמויות לרשויות מקומיות שמסייעות להן לפעול נכון יותר ולנצל באופן מושכל את הטכנולוגיה החדשה. משתתפי התוכנית כוללים מנהלים ומקבלי החלטות בדרגים שונים אשר לומדים מה הם יכולים לעשות באמצעות בינה מלאכותית. אנחנו לא מתיימרים להפוך אותם למפתחי AI, אלא מלמדים אותם את ׳השפה׳ ומסייעים להם להגדיר את הצרכים, שפתרונות AI עשויים לענות עליהם".

איך ניגשים נכון לתהליך פיתוח של ערים חכמות?

"נושא העיר החכמה הינו אסטרטגי, ולכן יש להתחיל בגיבוש אסטרטגיה, הכוללת חזון עירוני, תיעדוף התחומים שבהם נדרש שינוי. רק אז, בתהליך של שיתוף ציבור, ניתן לבחור את הפתרונות המתאימים. כך למשל יש ערים בעולם שמתמודדות עם אתגרים בתחום התיירות. חשוב להם להביא יותר תיירים, או לא לפגוע בתיירות הקיימת. פריז, לדוגמא, התמקדה בנושא התחבורה. עם סדרה של פרויקטים בתחום, תוך שילוב תפיסה מאוד חדשנית, ופתרונות מגוונים שלא היו בהכרח טכנולוגיים. בפריז מקובל מאוד  לשתף באופן משמעותי את הציבור, הן באמצעות תקצוב משותף והן בקבלת רעיונות ובחינתם.

מרכז בר אילן לערים חכמות מקיים שיתוף פעולה עם מוניפלוס בבניית תוכנית אסטרטגית לעיר בצפון הארץ. לדברי יניב המתודולוגיה שאותה הוא מתאר יושמה בשטח, לרבות בניית הצרכים על ידי שיח משותף הן עם נבחרי הציבור והן אם נציגי שכונות. ""במקרה הספציפי הזה הצרכים שעלו בצורה המובהקת ביותר נגעו לשיפור בתחומי התחבורה והגינות הציבוריות בדגש על נושא הספורט והפנאי".

עד כמה הערים בישראל לקחו את הנושא של ערים חכמות בשתי ידיים?

"ערים בעלות תקציבים גדולים יותר הצליחו לעשות צעדים יותר משמעותיים. אך הדרך עוד ארוכה. נכון להיום, אין אף עיר בישראל שנמצאת ברשימות המובילות של ערים חכמות בעולם. בדירוג האחרון שראיתי תל אביב הייתה במקום ה-64. במקומות הראשונים נמצאות סינגפור בשל תהליכים שהם קידמו בתחומי איכות האוויר, התיירות והניקיון. לונדון, בשל ההתמקדות שלהם בתחבורה ובאכיפה שהובילה לעלייה ברמת הביטחון האישי. גם בוסטון וסידני מדורגות גבוה. בישראל אנחנו עדים למאמצים להשתפר ולחדש, אך לטעמי זה עדיין איטי מידי ולא מספיק".